מהרשימה שלכם של תכונות אידיאליות שתרצו למצוא בבן זוג? חושניות? מצחיק? חכם? עשיר מאוד או מסתורי ומושך? בעבר היו לי רשימות ארוכות שחשבתי שצריך שיהיו בבן הזוג שלי, אבל עכשיו הדבר שהכי חשוב לי, והוא לעולם לא היה מצבור ברשימות הקודמות שלי כצעירה, הוא טוב לב.
חברה שאני מכירה, שהייתה בזוגיות ממושכת ומתקשה למצוא מישהו שמעניין אותה יותר מדי, מצאה לאחרונה מישהו שיכול להימשך אליו לאורך זמן. היא טענה שהיא מאוד מחבבת אותו, אך כשהיא מנסה להסביר לי עליו, היא הייתה נראית קצת עצבנית ומבולבלת. היא ניסתה לנסח את התיאור של האיש הזה במילים, והסבירה שהוא מאוד… רגע הפסקה, בליעה, ואחר כך חיוך קטן ומבוכה. היא אמרה שבאותו רגע היא מבינה שמה שמייחד אותו זה שהוא מאוד… “אהבה”, היא חייכה במבוכה, “אני יודעת שזה לא נשמע דרמטי או מלהיב, אבל זה משהו שחשוב לי. הוא מאוד חביב – את מבינה?”
כאשר התחלתי להתעניין בגברים, הדבר הכי חשוב מבחינתי היה שהגבר יהיה מוכן. לא היה צריך שיהיה מרהיב, חכם, מצחיק או כל תכונה אחרת שחלמתי עליה פעם. פשוט רציתי שמישהו יאהב אותי מספיק כדי להיות מוכן להיות איתי בחדר, בלי יותר מדי דרמות או דרישות. אני זוכרת שחשקתי בדמיונות של תחילה חיבה פשוטה – חיבוק, חיוך, הבאת ורדים, הזמנה לפגוש אותי backstage בהופעה. לרוב לא היו לי פנטזיות מין על אותם גברים, כיוון שקל יותר לדמיין זרים חסרי פנים. אבל אם אהבתי מישהו מאוד, הכי רחוק שהיה יכול לדמיין את המוח שלי היה תמונה של אותו גבר שאוהב אותי בחזרה.
מה אתה רוצה בבן זוג? שירצה פשוט להיות איתי באותו החדר.
בהמשך חיי, התחלתי להתעניין במראה החיצוני. לא רציתי מישהו שאהב אותי סתם, אלא מישהו שנראה גס, פאנקי או ומפיר – עם עיפרון שחור ענקי, אביזרים בצורתבאוור ואחורי ג’ינס מרופט. הוא לא היה צריך להיות יפה באותה מידה, אלא מעניין. רציתי מישהו שנראה שירדם במקומות מגעילים, שירפה סיגריות משני הטובין הזולים, ושיזרוק אותם מחוץ לסטנדרט התחבורה הציבורית.
מה אתה רוצה בבן זוג? מישהו סגנון פאנקי לוהט, בריא פחות או יותר, מלא הזעה ומרוח על מאפרות זולות.
בכל שלב בחיי חיפשתי דברים אחרים בבן זוג: סקסיות, התלהבות, חוסר נקיון, הומור, היכולת לסבול אותי ששרות שירי תוכניות בזמן שאני מסדרת כלים וכו’. עד היום, חוש הומור נחשב לאחד הדברים החשובים ביותר בחבר. אם תצליח לגרום לי לצחוק עד שהמכנסיים יפלו, זה מרגש אותי מאוד. אם תצחק על בדיחותיי, אקפוץ מהכיסא מרוב שמחה.
החיפוש אחר סוגים שונים של אנשים השפיע עלי: כשחיפשתי מישהו פאנקי, הלבשתי את עצמי בדיוק כמותו – בגדי גותיים, שפתיים סגולות, מגפיים גדולים. כשחיפשתי הומור, הייתי מנסה להראות מצחיקה כדי להרשים אותו – תופסת את עצמי במבוכים של בדיחות, בדיחות פרטיות ומעשיות. באוניברסיטה תמיד חשבתי שמישהו מושלם הוא גבוה, כהה, רזה, קצת אפּו, ומסתורי – כאילו יש בתוכו סודות בלתי מובנים שאני היחידה שמבינה. כתוצאה מכך, עליתי על התחתונים של עצמי, הייתי עצובה ומבולבלת, ורציתי לגלות את המסתורין שבאיש הזה, למרות שבפועל הוא לא באמת היה רוצה או היה חייב לספר לי.
אנחנו משתנים כדי להתאים לאחרים – זה בלתי נמנע. אנחנו מחפשים את הדברים שאוהבים ומנסים להשיג אותם בעצמנו – הופכים לפאנקיים יותר, מצחיקים יותר, מרושעים יותר, מסתוריים או מושקעים, בהתאם לתכונות שיש באדם שאנו חשים אליו משיכה והערכה.
“זה לא דרמטי או מלהיב, אבל הוא מאוד חביב. את מבינה?”
כשהייתי צעירה, חיפשתי גברים פאנקיים, חמים, מטונפים, מרגיזים, מצחיקים וחכמים. אף פעם לא חשבתי לבקש מישהו שהוא טוב לב. טוב לב הוא תכונה שקל להתעלם ממנה כשהיא נמצאת בצל השאיפות והדרמות. אני חושבת שהסיבה שהחברה שהזכרתי נראתה מבוישת לומר את זה היא שכאשר מדברים על מישהו שהוא ‘חביב’, זה מרגיש כמו מחמאה רפה – סוג של מילת תאר שמספיקה כדי לתאר את אותו בן משפחה רחוק או מורה שתמיד מביא עוגות. אבל טוב לב — אמיתי, חם, סלחני — זה משהו שראוי לתשומת לב רבה יותר.
אנשים טובים יכולים לסלוח, לוותר, לאהוב. הם מוכנים להקשיב למה שאתה צריך ולהגיב מתוך מחשבה, להעמיד את עצמם במקומות אחרים, ולסייע, לדרבן, להניע ולשאת אותך להצלחה. הבעיה היא שאשמח אך גם חששתי שאני לא מסוגל להיות כזה, ושלעיתים קרובות אני מחפשת מישהו שיסייע לי ללמוד איך להיות טוב לב, כי זה תכונה שלעיתים קשה לשמור עליה במיוחד כשאתה עצבני או זועף.
ככל שאני מתבגרת, ויותר עצבנית, זה נהיה יותר קשה להחזיק בטוב לב, לסלוח ולאהוב גם כשבן זוגי מתנהג באלימות או בטיפשות. אבל, לצד המראה והפראות והמשוגעות וההומור, הוא חייב להיות חביב. זו תכונה שהחזקתי בחסר באותן רשימות, והיא זו שמחברת בינינו וממשיכה לתחזק את הקשר שלנו, למרות הכל.
והדבר החשוב שלעצמו הוא — טוב לב. זה לא נשמע דרמטי או מלהיב, אבל כן זה חשוב מאוד. אתה מבין?
