הפעם האחרונה שהייתי עם בני זוגי בזמן שאחנו במקלחת, התחלתי לשחק איתו ביד, ופתאום עלה לי רעיון – למרות שצפיתי בו מחפש נעים במשך שנים רבות, מעולם לא הבנתי לעומק את טכניקת הגירוי שלו באמצעות היד: כמה חזק הוא לוחץ. כאשר ביקשתי ממנו להראות לי, הבנתי למה קוראים לזה “ההחזקת המוות”.
עד כה, אינני מאמינה שאני מומחית לסוגי אקטים כאלה. אל תבכי, קיבלתי את זה בשלום. לפני זמן רב, חבר שלי אמר לי שגירוי באמצעות היד הוא כמו כוס תה: זה נעים כשמישהו אחר עושה את זה, אך אם רוצה להגיע לתוצאה מושלמת, צריך לעשות זאת בעצמך. לכן, תמיד ידעתי שאני לא אשפר את היכולות שלי בתחום זה, ושהגירוי הכי טוב שאוכל לספק הוא כמובן בגדר שורה של פעולות בסיסיות, כשגם בדברים שנחמדים, אני תמיד יודעת שהאחר יצליח יותר מסיכוי שלי. אפילו בימים שבהם אני עושה את זה בצורה מיטבית, אינני מסוגלת להגיע לתוצאות כמו של האחר בחלק הגדול של המאמץ והיכולת שלו.
במסגרת זאת, כשאני מעסה את איברו, אני משתדלת לא להיכנס למושגים של “הגיע הזמן להגיע לפורקן”. לפעמים, זה פשוט חימום לדבר שמוביל בעצם לאורגזמה, ולפעמים זה סתם חיפוש חסר מטרה – אני פשוט משועממת ורוצה ללטף זכר כי זה מרגיש טוב. הטריק הוא שגירוי של איבר המין הוא דבר מספק בפני עצמו, גם בלי כוונה להגיע לכניעה, ומאחר ואנחנו בני אדם – שחכמים יותר מחמוס – זה דומה לליטוף משותף של תולשים מפרעושים או פשפשים על הגב, במקום להיגעל מלהגיע יחד לתוצאה חומלת ומהנה.
ולכן, התסכול שלי נמשך. באחד הימים, כשבן זוגי ישב באמבטיה, תפסתי את איברו ולפתע חשבתי – למרות שאני יודעת עליו כל כך הרבה על מה שהוא אוהב, לא בדקתי מעולם היכן אני עומדת ביחס ללחץ שלי. בדרך כלל אני שואלת אותו על ויברציות שלו, אבל מעולם לא בחנתי באמת את סוגיית הלחץ שלי עד כמה זה חזק. כשהוא משפר לי את ההרגשה, אני שואלת אותו אם הלחץ שלי חזק מספיק, או חלש מדי בשביל להקנות את ההנאה שמבקשים.
ביקשתי ממנו להראות לי. הושיט את ידו סביב ידיי, ולחץ חזק כמו שהוא עושה בדרך כלל כשהוא מגורה לבד. אחר כך, כדי לדייק את המאמץ, ביקשתי ממנו להרחיק את ידו ולתת לי רק לומר “יותר” או “פחות” בזמן שאני לוחצת ומענגת אותו. שאלה שנשאלה, ואני חייבת להכריז בפה מלא: האם עמדתי ברף?
התשובה, בהגדרה, היא לא. מדובר ב-‘לא’ מוחלט ועמוק. לא רק במובן הפשוט של “לא” שנכתב באותיות קטנות, אלא זהו “לא” משמעותי – מהסוג שאדם יכריז אם גילה שהשליך פתק מגרנד פרי על הרצפה, או מפסיד במכרז עם קלפים. זהו “לא” שנאמר בסרטים כשהדמות מודה שמה שעשתה חסר תקנה, ומתבהר שזו תוצאה של מאמץ שנפגם או של תכנון כושל.
האם אני לוחצת מספיק חזק? גם לא. ואולי יותר נכון לומר שזה עצוב ומדכא – כמו קריאות מתוך הלב, “לא!”, בסוג של תוגה על שהחתול שלי ברח ונטש אותי לבד מול המחשב, או כמו מישהו שמזלזל בעצמו אחרי שכתיבתו נמחקה בטעות.
מה שאני מנסה לומר הוא שהחבר שלי לוחץ על איברו בצורה כה חזקה, שאי אפשר למדוד זאת בדיוק ביחידות PSI, אך על פי ההרגשה, בימים טובים ובהכוונה נכונה, הוא יכול לשבור עצם מחוברת למקל ביד מולו. הוא משתמש בלחץ הזה בהתמדה, כי זה חלק מלהרגיש טוב ולהגיע לפורקן, וזו לא פעולה של גירוי עדין ועדין, אלא של “שבור” בדיוק כמו שגורמים לשני לשנות את מצב הגבורה על מנת להגיע למטרה מסוימת.
כפי שהזכרתי, אני מודעת שאין לי את היכולת לענג כמו שצריך אנשים עם איבר מין, וזה לא סוד שצריך לשלב את הכוח המתאים לאורך זמן, כדי לא להישבר או להכאיב. אני לא יודעת איך אחרים מצליחים להחזיק את זה לאורך זמן, לעמוד בכל הציפיות להגעה לאורגזמה, או לעשות פעולות מתוחכמות כמו משחקי קצה (edgeing). העדר היכולת המוחלטת שלי בדבר הזה נעשה יותר ברור כשאני מודעת לכך שבן זוגי עושה את זה לפחות פעמיים ביום במשך רוב חייו הבוגרים, ואין זה מפתיע שכושלתי לעמוד בציפיותיו.
גם בעוצמה, כמו בכל תחום אחר, יש דברים שיד שניחונה בהם היא חזקה יותר, ויש אחרים שהחלשותם היא תוצאה של שינויים בגוף ובנפש שנגרמו עם השנים. כשאתה מודע לכך, מתברר שמה שמוכר כרגע ככוח על-אנושי במדרג היכולות של האדם, בעיקר במונחים של התמודדות עם כוח ומתיחה, למעשה שייך לתחום של מכשירי פלא, ולא ליכולות טבעיות של בן אדם ממוצע. ומכאן, שבאופן די מפתיע, אין טעם לנסות להתחרות עם “סופרמן” – במיוחד כשאתה פשוט לא כזה.
