אני מאוד רוצה ליהנות ולהרגיש טוב כשהאני משתמשת באיפור, אך האמת היא שאני לא באמת אוהבת את זה. אני פשוט לא טובה בזה—קול picking קורה לי פעמים רבות במבט ראשון, אני מתקשה לבחור צבעים שמתאימים לי, וגם כשאני מנסה למרוח אותו, רוב הסיכויים שאשפך חומרים על כל הפנים שלי לאחר שהעפעף נעשה רטוב מהעיניים אחרי שצללתי לפאב השני בערב. אז למה בכל זאת אני הולכת עם makeup? אני מסיקה שזה לפחות חלקית מתוך רצון להרשים גברים.
זה כנראה לא יפתיע את מי שמכיר אותי, וגם לא את אלו שמאמינים שהסיבה היחידה לנשים להתאפר היא כדי לרצות גברים. פשוט ההכרה בכך שאני משתמשת באיפור כי אני רוצה שגברים יאהבו אותי מרגישה לי מעצבנת—כדי להפוך את זה לנורמלי, כאילו אני מוותרת על חירותי ועל הבחירות שלי, ומגישה את עצמי לסטיגמה שהעולם המציא באשר לשימוש באיפור. ואולי אני אכן משחקת לתוך כל מיני סטריאוטיפים פטריארכליים.
אבל אולי זה גם יותר מורכב מזה. אני עושה הרבה דברים כדי להיראות מושכת בעיני גברים, ואני מתכוונת להרבה מאוד. אם את גבר ואני מחבבת אותך, סביר להניח שניסיתי לומר או לעשות משהו שנראה לי שישפר את הרושם שאני משאירה—קנית לך בירה, צוחקת על בדיחה, מחייכת באופן מסויים שמזכיר פתיינות, ועוד. אלו רק דוגמאות בסיסיות, אבל אני עושה הרבה פעולות נוספות כדי לנסות לעורר את רצונם של גברים כלפיי. למשל, תרמתי כסף שלי שלא תמיד היה לי כדי לתמוך במטרות של גבר שאני מחבבת שמריץ מרתון למען עמותה, הצעתי להישען על כתפו או לשאת את תיקי הגב שלו, כי ידעתי שביניהם יש גברים שמתרשמים מלעזור במעשי יומיום. אני גם משתדלת להתחבר עם החברות של הגברים כדי שיחשבו שאני קשוחה ומגניבה, ושהם ירצו אותי גם בעיני החברות שלהן.
איך להרשים גברים: פרק היופי
ישנה הנחה, שאני חושבת שהרבה סוברת, שכאשר נשים מנסות להרשים גברים—זה תמיד קשור ליופי. איפור, בגדים, דיאטה, שיזוף, תת-עור, גילוח ואביזרים—כל אלה משמשים בעיקר כדי שגברים יראו אותנו כמושכות. זה לא מפתיע, כי רוב המסרים שניתנים לנשים הם שהדרך הטובה ביותר להרשים גברים היא להיראות יפות. כמובן שיש גם מסרים אחרים שמונחים על כתפי הנשים—להיות חכמות אך לא מאיימות, לא לעלות במשקל, להיות מצחיקות אך לא לחרוג מגבול מסוים, ושילוב של התנהגויות שמנוסחות כמשלימות זו את זו—אך בסוף, לרוב הם מציבים את העניין שבלהיראות יפות כעיקרי. וההנחיה היא תמיד—אל תנסי מדי, אל תתאמצי יותר מדי—כי זה כאילו תפסידה את המשחק.
במסגרת זו ישנה גם שנאה-מקוטעת כלפי ההנחות הפטריארכליות שמאמינות שאין תענוג במשהו חיצוני מלבד ריצוי גברים—איפור, אופנה, ולוקים שמושכים גברים באופן חיצוני. חלק מנשים מוחות נגדי לתופעות אלה, בטענה שכיף להן לשפוט גם את ההנחות עצמן ולזהות שהן לא בהכרח רעות. אח”כ, ישנה ההבנה שהשיחה על מה יפה ומה לא תמיד מלכודת—אם לא אתיאפרי, תעמדי בסטנדרטים של יופי שלא תמיד אפשר להגיע אליהם. אבל אם תעעלי על זה ותעשי עבודה קשה להשיג יופי, אז תיתפסי כמתאמצת מדי, ואולי תיחשבי למתאמצת שקבעה סטנדרטים שלא בהכרח שייכים אליה.
המטרה: להרשים גברים, לצבור קרדיטים ולזכות בפרסים
התחלתי לכתוב בראשי את הפוסט הזה בשעות האחרונות, כשהייתי יושבת בגינה ולבושי זיעה, מכוסה באבק. הייתי באיזשהו פרויקט חפירה עצום—חור גדול מאוד שצריך עזרה. בהתחלה, לא ביקשתי עזרה, כי רציתי לסיים לבד, להרגיש שאני עצמאית וחזקה. אני מנסה לנהל את כל זה על פי תפיסות של אשה עצמאית שחושבת שהיא בכל כוחך, אך למעשה תוך כדי העבודה, הבנתי שזה לא לגמרי נכון—החולשה וההתרשמות ממני משם גבר ספציפי שדחף אותי.
כשהוא עזב, הבנתי שזה לא רק בשבילי—זה גם כדי שיראה כמה אני מגניבה, כמה אני יכולה לעשות, שזה חלק מלעמוד באיזשהו קונספט של רצון הגבר לאתר את הקריצה המושלמת. בדיוק כמו שאני מתאפרת כדי שיחזרו הביתה ויראו אותי כמושכת, וכמו שאני רצה לפניו ברכיבה כדי שיראה את השרירי רגליי, או מתעניינת המון בנושאים שמעניין אותו כדי להישמע חכמה ומרתקת—הכל נעשה כדי שיראה אותי.
אני עושה את זה כי אני רוצה להרשים גברים, בלי קשר לאופי היומיומי שלי, ושכל דבר שאני עושה הוא חלק מרצון לכבוש את משיכת הגבר הזה או אחר. זה קשה להודות בכך, כי זה נשמע שטחי וקשה להכריז בגלוי על הרצון הזה, שהרי זה נשמע כמו תכונה נשית של קנאה, רדיפה אחר כבוד, או חיפוש הלגיטימציה של אחרים. אך ההכרה בכך היא חלק מהמציאות שלי—אני אוהבת גברים, רוצה שהם יאהבו אותי, וגם אם לא אצליח לספק את הפנטזיה, עדיין אני רוצה שירצו אותי. זה פשוט חלק בלתי נפרד ממהותי. רובנו נהנות מהרגע שהגבר שמתעניין בנו מעורר בנו מעט תאהב, שמרפרף בנו מקשה ומחזיר לנו את ההרגשה שאנחנו חזקות ומושכות, ושזו חוויה מעצימה.
איך לשלב בין הרצון להרשים לבין חיי היומיום
כשאנחנו מדברות על איפור, לעיתים יש תחושה שזו בחירה בין לנסות להרשים את עצמנו לבין לנסות להרשים גברים. כאילו אשה לא יכולה לעשות את שני הדברים בו זמנית—או שהיא מתאפרת “בשביל עצמה” או שהיא עושה זאת מתוך כוונה שגברים יאהבו. אבל אפשרות אחרת היא שהרבה פעמים העניין משולב—כגון, שאת מתאפרת כי אתה פשוט רוצה את הפידבק החיובי שאותו מחממים לך מחמיאים, או את מתאפרת כי יש משהו שאת רוצה לנסות, או סתם כי את אוהבת את ההרגשה שהשפתון יושב מושלם.
אנחנו בדרך כלל עושים הרבה דברים מסובכים שהרבה לא משקף אחד על אחד—אכילת עוגה כי אנחנו רעבות, וגם כדי לעזור לנו לזרוח במובן החברתי, להתוודע לאחרים, או לספק לעצמנו נקודת זיכרון נעימה. אני חושבת שהמודעות לכך שאנחנו עושים דברים גם כדי להרשים היא חלק מההבנה שהמשיכה שלנו והפעולות שלנו מונעות לרוב על ידי רצונות מורכבים. זה לא שונה מלהיות מרוצה מעצמך כשאת מרגישה חזקה, או מתרשמת שאת מצליחה להשיג משהו חיצוני שמרומם אותך—זה חלק ממה שמחבר בינינו לבין העולם, ומה שגורם לנו להרגיש חזקות, מושכות ואפקטיביות.
לעיתים ההישגים שלנו מביאים לנו כסף, סיפוק, קירבה, ואפילו תענוגות מהחיים, אך לפעמים הם גם משפרים את ההרגשה שלנו בעיני אחרים—ולפעמים רק שם אנחנו מבינות עד כמה אנחנו can be תחושת השראה ובסng.
