קשה מאוד להכריע מתי בפירוש גיליתי שאני רוצה לכתוב בלוג על מין, שכן תמיד אהבתי לכתוב, אך לא היססתי עד לא מכבר לגבי התחום הספציפי בו ארצה לעסוק. אפילו כשהתחלתי את הבלוג הזה, לא הייתי בטוח שיהפוך לקריירה ממשית — ראיתי בו תחביב שיכול לשמש כהכנה למה שאעשה בעתיד… עד שיום אחד זה הפך למעשה למה שאני עוסק בו באופן קבוע. אך ייתכן שהתשובה קיימת כבר מזמן, ואפשר ללמוד על כך מהדיסקרטית שהחבר הכי טוב שלי מצא באוזניו, ממכתב מלפני עשרה שנים, שכתבתי אחרי רגע מין מרהיב במיוחד…
המקור של בלוגר על מין: הריון של מישהי אחרת ויחסי מין עם בחורה
בימים האחרונים חברי הטוב ואני חיפשנו בין תיבות הדואר הישנות שלו — אני לא זוכר בדיוק למה. לרוב כשאנחנו שותים, אנחנו נוטים להיסחף בזיכרונות מן העבר. כך מצאנו מייל מ-2006 והייתי מודע לקטע מעניין: למרות שאז לא ידעתי בכלל מה באמת מעניין אותי להיות או לעשות כשאגדל, נראה שיש רמיזה שמאוד אכפת לי מכתיבת סיפורי מין…
טוב חבר’ה, יש כאן שני נושאים עיקריים לדיון במייל הזה, ואפתח עם החשוב שבהם.
1 – קייט בהיריון. מצטער שלא חזרתי אליכם מוקדם יותר, עם ההתרגשות המדהימה שלי (בדיוק כשקיבלתם את המייל). אכן, שוחחתי ארוכות עם אדם מסוים על זה, והחלטנו שתהינו קצת, ואז הסכמנו שלא מפתיע שקרה — זה היה רק עניין של זמן. לפי כל מה שאתם מספרים לי, היא במערכת יחסים יציבה עם החבר שלה, ומכאן אני יכול להסיק שמדובר בבחורה די נחמדה, אז כל הכבוד להם. יותר אנשים צריכים להביא ילדים לעולם, כי אני עצלן ולא אחראי מספיק בשביל זה, אבל אני אוהב לחבק את הילדים של אחרים. ואגב, גם ג’קוזי – כולם צריכים ג’קוזי.
2 – שכבתי עם בחורה מדהימה ממש. כן. אני לא מצליח למצוא את הכפתור במחשב שלי כדי להקליד חיוך ענק, אבל אם הייתי יכול, הייתי משתמש בו כאן.
שמה הוא אלה, והיא מאוד, מאוד יפה — נמוכה ממני, יש לה שיער בלונדיני, קימורים, עיניים יפות מאוד. היא חברה של דן שגר ב[עיר], ופגשתי אותה כמה פעמים לפני כן. היא בחורה אנגלית מקסימה שלעיתים מביאה לנו מריחואנה. בשבת בילינו איתה ועוד כמה חברים, הלכנו לקריוקי, והתחבקנו בתאי השירותים של המקום. היא אמרה שהיא מאוד חומה אליי, ואני אמרתי שגם אני חומד אותה (בעיקר אחרי מסיבת הוויסקי שהייתה לפני שבועיים, בה שתינו יותר מדי ויצאנו מצחוקים). כך, חיבקנו והתנשקנו ואז כל הקבוצה, כ-6 אנשים, חזרה אליה ואל דן לדירה, לעשן. היא הכינה לנו צ’יז טוסט ושותינו עוד מרשם. בחצות היא עשתה לי ולחבר שלי מיטה בחדר שלה והיא הלכה לישון בסלון. יצאתי לשאוב מים, חיבקתי אותה, והיא שלפה אותי אליה ו… התחלנו לשכב. היה פשוט נהדר. 😀
חשבתי שזה חשוב לספר כי אני פשוט לא יכול לספר לאף אחד כאן, ואני ממש חייב לשתף מישהו! מאוד שמח על זה, והיא שלחה לי הודעה אתמול לומר תודה ושהיה מעולה ושנעשה את זה שוב. אגב, אדם לא מתנגד, להפך — הוא חושב שזה מדליק וחם, ומקווה שנמשיך לישון ביחד כדי שיכול לחשוב על זה ולהיבדל זיקפה. שוס!
סליחה על הסגנון הכותב כמו סיפור אירוטי חסר נעימות.
אני בדרך כלל לא משתף דברים שאינם כתובים במיוחד לבלוג הזה — חוץ מפעם אחת שהעליתי קטע מיומני נעורים שהיה מפתיע בפופולריות שלו. העיקר כי כמעט כל מה שאני כותב עכשיו יש לו מטרה מוגדרת. אני כותב כדי לעורר, ליידע או לבדר (ולעיתים בשילוב).
אך כשקראתי שוב את המייל ההוא, עלו בי שלוש נקודות מפתיעות: ראשית, הזיכרון המוזר שידוע לי שהיה לי הרגל לכתוב שלוש רווחים אחרי נקודה — למה, למה?! זה אפילו מטריד יותר מטון עצמי מתנשא. שנית, ומה שחשוב יותר, הוא שהבנה שלמרות שמעולם לא חשבתי שאני אהיה בחור סקסי שכותב זבל באינטרנט, תמיד אהבתי לספר סיפורי מין. בחלק מהמקרים, אפילו יותר מההנאה עצמה מהמין. כשאני מקליד את המיילים שהייתי שולח לחבר שלי באותם זמנים, אני מרגיש כמה מאוד נהניתי לכתוב את הסיפורים האלה, הרבה יותר מאשר אם הייתי פשוט מספר אותם לאחרים. הכתיבה עצמה נתנה לי את ההזדמנות לשבת עם הזיכרונות, החוויות הפיזיות, ולהיכנס לאווירה של הרגע — וכך אני יכול להינות מהזיכרון, לגלוש שוב בתשוקה ולהרגיש סיפוק אמיתי מהחוויות שעברתי.
אני יודע שיש אנשים שחשובים להם הסודות המשותפים, והסגירת דלתות, כיוון שזה חלק מהקסם — אך אני חושב שחשוב גם לספר סיפור, לייצר רצף ולשמר את ההתרגשות של הזיכרון. בין אם מדובר במפגש חד פעמי, אקט מין ייחודי שלעולם לא יחזור, או קינד אחר – אני אוהב לנהנות מהזיכרון שלה באותה מידה שאני חווה את החוויה.
כתיבת בלוג על מין כקריירה
הדבר השלישי שהבנתי מקריאת מייל המקור שלי הוא: אם הייתי חוזר אחורה בזמן, כנראה שהייתי מתחיל את הבלוג על מין באותו רגע. מעניין אותי לדעת אם אחרים חוו חוויות דומות — היו סימנים שהצביעו על הכיוון המקצועי שלכם כאשר הייתם צעירים?
תמיד רציתי לעשות קריירה שמלהיבה אותי, שתרומם אותי גם בימי שני בבוקר במקום להכניס אותי לתהום של דיכאון. באותה תקופה, בזמן שהרגשתי לוחץ שהזמן אוזל ועדיין לא מצאתי את הייעוד שלי, שלחתי מיילים לחבר הכי טוב שלי אחרי רגע מין מרגש, ונהניתי פשוט מלחזור על התחושה החמה שזומנתה בזמן הכתיבה.
לכן, גם ברצוני לשתף כאן כי לפעמים דווקא ההורמונים והתחושה הפנימית קודם כל יודעות את הכיוון — אפילו שמוחנו עדיין לא שם.
אם ברצונך לקרוא איך סיפור זה יצא כשהקלדתי אותו לבלוג, הוא כאן — בחלק מספר 9. כאן פגשת את קייט, וגם את החבר הכי טוב שלי. כמובן, שמות שונו כדי לשמור על הפרטיות, אך אם קראת את ספריי, תכיר אותם קצת יותר טוב.
